מאת: אפרת כרמי, מנכ"ל ישראלס
ב 4- באוקטובר החל באופן רשמי הקמפיין הייחודי של עמותת ישראלס לגיוס כספים למחקר והגברת המודעות
למחלת ה- . ALS
אלן, ציפי ועזרא רבינוביץ' יצאו למסע בן 1000 ק"מ לאורכו של שביל ישראל, מדן ועד אילת.
בשמורת נחל שניר הצטרפו אליהם חברי העמותה, פעילים ובני משפחה של חולים, לטיול רגלי ואיחולי הצלחה
למסע. מר דב לאוטמן, נשיא העמותה, בירך את בני המשפחה והביע התפעלות מנחישותם לצאת למסע ולגייס
כספים עבור חקר המחלה.
כך כתבה ציפי בבלוג שהתפרסם ב- :YNET
"השבוע שלנו התחיל ב 4.10- בטקס השקת הקמפיין שלנו למען חולי ALS בשמורת נחל שניר. כשהלכנו יחד
לאורך פלגי מים וזכינו לשמוע את סיפורי המשפחות, הכה בי חזק עניין הגורל. פגשנו משפחה בה האם, אישה
בדיוק בגילי, עם בן ובת פחות או יותר בגיל ילדי, חולה במחלה מזה שלוש שנים. היא מרותקת לכיסא גלגלים,
בעוד אני מטיילת להנאתי בשביל ישראל. בדיוק בשבילה אנחנו הולכים.
הימים הראשונים היו כרוכים בהסתגלות – לכובד התרמילים, לשינה בשטח על האדמה הקשה, לסירחון של
עצמנו. הכל נעשה יותר פשוט וענייני. הולכים לישון מספר שעות אחרי רדת החשיכה וקמים לפני הזריחה.
לובשים אותם בגדים שוב ושוב ואוכלים מזון מאוד בסיסי. הפשטות עושה נפלאות לנשמה ולגוף – מתחזקים
ומרזים.
פגשנו בנדיבות הארץ – פריחת שדות בשפע של חצבים וחלמונים – ובפתיחות אנשיה.
זכינו לצרור הזמנות מאנשים שהודיעו, דקות ספורות מרגע שנערכה ההיכרות איתם, כי ישמחו לארח אותנו
בבתיהם כשנגיע לאיזור מגוריהם. הכל זורם בשביל- הרכב קבוצות המטיילים, התוכניות היכן מתחילים
ומסיימים את היום ומצבי הרוח, שיכולים בין רגע להשתנות מאכזבה להתרוממות".
לאחר חודש של הליכה הגיעו המטיילים לאיזור המרכז. בפארק הירקון התאספו חברים וידידים לפגוש אותם
ולהנות מהופעה של עינת שרוף שהרקידה את הקהל. באותו שבוע הצטרפו אליהם לבוקר מרגש של טיול
בדרך בורמה 30 חוקרי ALS , שעזבו את מעבדותיהם ורצו ליטול חלק בחוויה המיוחדת הזו. במזג אויר מופלא
צעדו מספר שעות פרופסורים ודוקטורנטים מגופי מחקר שונים, כשהם מקשיבים להסברים מרתקים על
הקרבות שניטשו באזור. בסיום המסלול חיכה למטיילים משה הופמן, חולה ALS , שבא לחזק את ידי ההולכים
והחוקרים ולהביע את תקוותו ואמונתו במחקר. המפגש של החוקרים עם משה, ועם אלן, ציפי ועזרא תועד
כולו לכתבה בת 10 דקות ששודרה ביומן החדשות של ליל שישי בערוץ 10 .
"האתגר הראשון של השבוע היה בנסיון לעבור את נחל חדרה המוצף. די מהר התברר שבגלל ריבוי הגשמים,
המים גועשים מאוד ולמרות שזה היה מרשים ביותר, הנחל לא הרשה לנו לעבור. במקום זה עברנו, או ליתר
דיוק רצנו, לאורך שולי כביש מס' 2 עם התרמילים על גבינו, כשפחות ממטר מפריד ביננו ובין המכוניות הטסות
לאורך הכביש. וזה לא היה המבחן היחד באותו שבוע. עברנו את נחל פולג במים עד גובה מותניים, התרטבנו
מגשמים ומגלי ים בחופים צרים ומבולקים, דשדשנו במשך קילומטרים בבוץ עמוק ליד הירקון והזענו כשהסתרכנו
בחמסין הכבד לאורך קטע חסוף ומשעמם ליד כביש שש. חזרנו ללינת שטח, בישול מסביב למדורה, צפייה
בכוכבים ובאור השחר. הגענו למחצית הדרך במרחק ההליכה ול 3/4- מהסכום הנדרש למחקר."
אלן, ציפי ועזרא פנו דרומה כשפניהם מועדות לאילת. התכנון היה להגיע בחנוכה לאילת. הדרך במדבר לא
היתה פשוטה. הם גילו כי "הטמנות" המים והמזון שביצעו שבועות לפני היציאה למסע נגנבו, ונאלצו להסתפק
במנות מופחתות. הקור והעייפות החלו גם הם לתת אותותיהם בצועדים, אך הידיעה כי עליהם להשלים את
המשימה לא נתנה להם להאט את הקצב.
בבוקר יום ד', נר שישי של חנוכה, צללו מאובקים, מותשים אך מאושרים לתוך מימי הים האדום. באותו בוקר
הגיע מד התרומות בקמפיין ליעדו – 36,000$ !!
אלן, ציפי ועזרא, נסעו צפונה על מנת להשתתף באירוע הסיום של הקמפין שנערך ביגור, בשילוב הופעתם של
"החברים של נטאשה". הם זכו להוקרת הקהל על היוזמה, כח הרצון והנחישות בה ביצעו את המסע.
לראשונה, עמותת ישראלס ערכה קמפיין גיוס כספים בעזרת פלטפורמה אינטרנטית. הפלטפורמה, של חברת
Give2gether , מאפשרת לכל תורם להעביר את המסר של הקמפין לרשימת התפוצה שלו ולבדוק מה היתה
מידת השפעתו על הקמפיין. המסר על המסע הועבר ללמעלה מ 15,000- נמענים, בחמש יבשות.
הגיעו תרומות מישראל, ארה"ב, אוסטרליה, דרום אפריקה, נורבגיה, בריטניה ועוד.
אי אפשר לסיים כתבה זו בלי להודות לכל האנשים שנרתמו ועזרו במהלך המסע. לכל מלאכי השביל שארחו
והסיעו, לחברת סלקום ששדרגה למכשירים מתקדמים. לרשת מלונות רימונים שארחה ופינקה, לעינת שרוף
שהרקידה ושימחה, לחברת גריי אינטראקטיב שעיצבה והפיצה את המסר, לדפוס איתם סחר שעיצב את הלוגו,
לחברת G2G שעזרה בכל רגע ורגע, לכל חברי העמותה שלקחו חלק פעיל, לחוקרים שטיילו, לנפתלי שהדריך
וסיפר, לכל התורמים שהבינו את חשיבות המסע וכמובן לאלן, ציפי ועזרא – שבלעדיהם כל זה לא היה קורה.