תיקון שנערך בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, מאפשר לכל אדם בגיר (מעל לגיל 18) לקבוע מראש, בעודו צלול וכשיר משפטית, מי יהיה האדם שיטפל בענייניו, אם וכאשר לא יוכל לעשות זאת בעצמו, באמצעות מנגנון שנקרא: ייפוי כוח מתמשך.
עו"ד רפאל אלמוג
קשה אולי לחשוב על כך, אך כל אדם עשוי להגיע לשלב בחיים שבו מפאת ירידה ביכולת הקוגניטיבית, בין אם על רקע גיל ובין אם על רקע מחלה מסוימת, לא יוכל עוד לנהל את ענייניו האישיים, או אף לקבל החלטות על גופו ורכושו. באופן טבעי, היינו מעדיפים שמי שיטפל בעניינים כל כך רגישים וידאג לעתידנו האישי יהא אדם קרוב, בן משפחה או ידיד נאמן, שסביר כי יפעל בנאמנות ובצורה המשקפת קרוב ככל שניתן את אמונתנו, דעותינו והשקפתנו לחיים.
עד לאחרונה, לא ניתן היה להבטיח, כי אכן כך ייעשה. על מנת לטפל בענייניו של אדם שלא מסוגל עוד לעשות כן, נדרש היה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולמנות לו אפוטרופוס, לרוב מבלי שיש לאותו אדם אפשרות להבין ולהתנגד לנעשה. מדובר בצעד דרקוני, קיצוני, שבצידו פגיעה קשה בזכות האדם על גופו, על רכושו. כך, ברגע אחד, מאבד אדם את היכולת לקבל החלטות על גופו, על רכושו.
תיקון שנערך לפני כארבע שנים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שינה לגמרי את כללי המשחק. התיקון, אשר נועד לצמצם את הפגיעה האמורה, מאפשר לכל אדם בגיר (מעל לגיל 18) לקבוע מראש, בעודו צלול וכשיר משפטית, מי יהיה האדם שיטפל בענייניו, אם וכאשר לא יוכל לעשות זאת בעצמו, וזאת באמצעות מנגנון שנקרא: ייפוי כוח מתמשך. כך למעשה היכולת לקבוע כיצד יראה עתידנו, שמורה בידנו מבלי שתהא לאף אדם השפעה על כך. אם לא די בכך, התיקון מאפשר לנו לקבוע שורה של הוראות והנחיות, אשר נועדו להפחית את הפגיעה בחירותו בפרטיותנו. כך למשל, אנו יכולים לקבוע אימתי ייכנס המינוי לתוקף, מהן סמכויות הטיפול, מי יהיה הגורם המפקח ועוד. בכך, הלכה למעשה, מרחיב החוק את חירות הפרט ומעניק לו את האפשרות לעצב את גורלו בהתאם לרצונו.
ייפוי כוח מתמשך כאלטרנטיבה לאפוטרופסות
לעיתים קרובות עולה השאלה, אילו מבין שתי האלטרנטיבות המדוברות עדיפה. ובכן, התשובה לכך אינה חד משמעית ומשתנה בהתאם לנסיבות הרלבנטיות. אך חשוב לדעת, כי ישנם הבדלים משמעותיים שכדאי להכיר. קצרה היריעה, ולא ניתן כמובן במסגרת מאמר זה לסקור את כלל ההבדלים, אך ננסה בכל זאת למנות את עיקרם.
בראש ובראשונה, ומלבד כאמור ליכולת לקבוע מראש את זהות הגורם המטפל והפחתת הפגיעה באוטונומיית הפרט, בעוד שעל מנת לקבל צו אפוטרופסות יש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, הרי שבייפוי כוח מתמשך אין צורך בכך והוא נכנס לתוקף באופן אוטומטי כאשר האדם ממלא אחר התנאים שנקבעו בייפוי הכוח.
בנוסף, עריכת ייפוי כוח מתמשך מאפשרת לנו לקבוע לא רק את זהות הגורם, אלא גם את היקף המינוי והסמכויות.
אם לא די בכך, שמורה בידנו גם האפשרות לקבוע את רמת הפיקוח ולשלוט על היקפה. בעוד שבהתאם להוראות החוק, מוטלת על האפוטרופוס חובת דיווח לאפוטרופוס הכללי באמצעות דו"חות שונים, לרבות דו"ח הוצאות והכנסות תקופתי, הרי שמיופה כוח אינו חב בכך, הגם שהדבר אפשרי. אפשרות זו מקלה פעמים רבות על בן המשפחה התומך, אשר נמצא ממילא תחת עומס ומתח בלתי רגילים, ומאשפרת לו להעניק לממנה את החום, האהבה והסביבה התומכת לה הוא כל כך זקוק. מנגד, על מנת לוודא כי ייפוי הכוח מיושם הלכה למעשה בהתאם למנדט שהעניק הממנה, רשאי הממנה להגדיר בייפוי הכוח "מיודע" אשר יעודכן על כניסת ייפוי הכוח לתוקף ו/או הפעולות המבוצעות במסגרתו.
גם בהיבט הכלכלי, נראה אפוא כי עריכת ייפוי כוח משתלמת יותר. בעוד שהליכי אפוטרופסות כרוכים בתשלומי אגרה, עבור פתיחת הבקשה או אף הגשת דו"חות שנתיים באמצעות גורמים מקצועיים, הרי שייפוי כוח מתמשך אינו כרוך בתשלום אגרה כלל.
רלבנטיות ייפוי הכוח אצל חולי ALS
לעיתים קרובות, עולה השאלה האם ניתן לערוך ייפוי כוח מתמשך לחולי ALS, שכן מחלה ניוונית זו פוגעת בתאי העצב המוטוריים, ולמעשה "פוסחת" על הקוגניציה של החולה ובמרבית המקרים הוא נותר צלול לחלוטין לאורך כל ימי חייו.
ברור לכל כי מדובר בסוגיה מורכבת, הן מבחינה רפואית והן מבחינה משפטית. באופן עקרוני, היות והחולה לא נפגע לרוב מבחינה קוגניטיבית, הרי שאין מניעה שיערוך ייפוי כוח מתמשך. כל זאת כמובן ככל ומצבו הרפואי מאפשר זאת, ובכלל זה העזרים בהם משתמש כדי לתקשר עם הסביבה. לא למיותר לציין, כי עוה"ד אשר יידרש לערוך ייפוי כוח לחולה ,ALS יצטרך לוודא את רצונותיו של האדם הממנה וליידע אותו אודות כלל המשמעויות הגלומות בעריכת ייפוי כוח מתמשך.
שאלה נוספת, ולא פחות חשובה, היא האם ניתן יהא בסופו של יום להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך, בשעה שצלילות הדעת של חולי ALS אינה בהכרח נפגעת ואלו יכולים לקבל החלטות, בעזרת עזרים שונים. ביחס לכך, חשוב לעמוד על מספר דגשים. ראשית, בכל הנוגע לענייני רכוש, רשאי הממנה לקבוע כי ייפוי הכוח ייכנס לתוקפו מיד לאחר שניתן, אף אם באותו מועד הוא מסוגל לנהל את ענייניו האישיים. שנית, על אף שכאמור הדבר אינו נפוץ, עשוי חולה לסבול גם מירידה קוגניטיבית, באופן אשר יקשה עליו להביע את רצונותיו. שלישית, כלי משפטי זה נמצא בחיתוליו וטרם חלחל במערכות המשפט. סביר למדי, כי בשנים הקרובות יידרשו בתי המשפט לשאלה זו, ובכלל זה האם גם כאשר לא נפגעה יכולתו הקוגניטיבית של ממנה לקבל החלטות הנוגעות לענייניו, ניתן להפעיל את ייפוי הכוח, ולו על מנת להקל על הטיפול בו. רביעית, מבלי להקל בחשיבות ייפוי הכוח המתמשך, מומלץ להביא בחשבון אפשרות מינוי תומך בקבלת החלטות, במקום ו/או בנוסף למינוי מיופה כוח.