עמית ברזון. דוקטורנט במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית בירושלים

[email protected]

ההתקדמות במחקר הבסיסי של מחלת ה-ALS מובילה בשנים האחרונות למחקרים קליניים הנותנים תקווה חדשה לחולים ולבני משפחותיהם. למרות שמספר מחקרים גדולים על יעילותן של כמה תרופות אפשריות אכזבו לאחרונה, למחקרים אחרים יש פוטנציאל למציאת תרופות חדשות. רילוזול, התרופה היחידה הניתנת לטיפול במחלה, ושהינה בעלת השפעה מועטה בלבד, אושרה כבר לפני כ 15 שנה. ולכן, ברור כי ישנו צורך אדיר בפיתוח של תרופות חדשות ובבדיקתן במחקרים קליניים גדולים ומבוססים.

ליתיום – מתקווה לאכזבה

בשנת 2008 התפרסם מחקר איטלקי על השפעה דרמתית של ליתיום על חולי ALS. במחקר קליני זה השתתפו רק 16 חולים, אולם ההשפעה החיובית, כביכול, עודדה חולים רבים להתחיל לקחת ליתיום. ליתיום היא תרופה מוכרת ובטוחה הניתנת כבר שנים לאנשים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית, מאניה דיפרסיה בלעז. ליתיום מטפל במצב המאני ועוזר לשלוט בפעלתנות היתר ובמאפיינים נוספים של המחלה. מלבד הניסוי הקליני בליתיום התפרסמו גם מחקרים בחיות מודל של המחלה וגם הפעם נמצא כי לליתיום השפעה מיטיבה ומעכבת על תהליכי המחלה. אולם, המחקר הקליני התקבל בספקנות רבה וזאת ממספר סיבות. ראשית, מספר החולים המצומצם לא מאפשר לבצע ניתוח סטטיסטי מהימן. שנית, החולים שהשתתפו במחקר כבר היו חולים בין 3 ל- 5 שנים, וכך ייתכן שהייתה הטיה של התוצאות, מכיוון שהחולים בקבוצה הזו שייכים בבירור לחולים שאצלם המחלה מתפתחת באיטיות. שלישית, המחקר לא בוצע באופן "עיוור" כנדרש, ולכן הרופאים ידעו למי ניתנת תרופה אמיתית ולמי תרופת דמה וכאן יש שוב מקום להטיית התוצאות בין אם במכוון ובין אם באופן בלתי מודע. ואכן, באופן מצער, מחקר גדול שבוצע הפעם כנדרש, הוכיח את חוסר היעילות של ליתיום לטיפול ב-ALS. המחקר, שפורסם במאי השנה בעיתון הנחשב Lancet neurology, נעצר כבר בנקודת הזמן הראשונה שבה התבצע ניתוח הנתונים, והתברר כי לליתיום הניתן ביחד עם רילוזול, אין השפעה טובה יותר מאשר לרילוזול הנלקח לבד.

טלמפנל – אכזבה נוספת בקהילת ה-ALS

טלמפנל (Talampanel) היא תרופה האמורה למנוע נזק הנגרם מהנוירוטרנסמיטור גלוטמט. מדובר במנגנון שונה מהמנגנון שבו מטפלת כיום התרופה רילוזול. מחקר קליני קטן בשלב II שבוצע לאחרונה בכ-60 חולים הראה מגמה חיובית ואת בטיחות התרופה. לאחר שהזכויות על התרופה עברו מיד ליד בין חברות פארמה שונות, קנתה, בסופו של דבר, חברת טבע את הזכויות וביצעה ניסוי שלב II נוסף, אך בקנה מידה גדול שבו השתתפו 559 חולי ALS. במאי השנה פרסמה חברת טבע הודעה, כי למרות בטיחות התרופה הניסוי הקליני נכשל, וכי טלמפנל לא הייתה יעילה במניעת התדרדרות המחלה במספר פרמטרים שנבחנו.

אנטיביוטיקה ישנה – תקווה חדשה

Ceftriaxone היא אנטיביוטיקה המשמשת לטיפול במחלות הנגרמות מחיידקים מסוימים, כגון דלקת קרום המוח החיידקית. מחקר שהתפרסם כבר בשנת 2005 מצא כי אנטיביוטיקה זו יכולה לגרום לירידה ברעילות של הנוירוטרנסמיטור גלוטמט באמצעות שפעול אנזים המסלק אותו מהאתר שבו הוא פועל, וכך מוריד את הכמות הפעילה של הגלוטמט. המחקר מצא זאת בעזרת סריקה של יותר מ-1000 תרופות שכבר אישרה רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA). כך, במידה והמחקר מגלה תרופה יעילה, ניתן להשתמש בה במהירות מכיוון שהיא מאושרת ובטוחה לשימוש. אותו המחקר הראשוני גם הראה כי תרופה זו (האנטיביוטיקה) יעילה בחיות מודל. כיום יש גיוס במרכזים שונים בארצות הברית וקנדה לשלב III של מחקר קליני בתרופה זו.

טיפול מוצלח בביטוי רגשי בלתי נשלט

זנביה (Zenvia) של חברת Avanir מיועדת לשליטה במה שמכונה אפקטים פסאודובולברים, היינו ביטוי רגשי (בכי או צחוק) לא מבוקר כפי שקיים אצל מקצת מחולי ה-ALS. מחקר קליני בשלב III הסתיים לאחרונה עם תוצאות חיוביות והחברה מנסה כעת להכניס את התרופה לשוק. החלטת ה- FDA צפויה לקראת סוף השנה.

מחקרים קליניים נוספים:

SB-509 של חברת Sangamo הוא למעשה מולקולת DNA המקודדת לחלבון שהוא פקטור גדילה המעודד את תאי העצב. הזרקות של ה-DNA לשרירים של חולי ALS הראו תוצאות חיוביות במחקרים ראשוניים.

Arimoclomol של חברת CytRX היא מולקולה המיועדת להפעיל חלבונים הנקראים שפרונים. אלו הם חלבונים שעוזרים לחלבונים אחרים להתקפל למבנה התלת מימדי הנכון שלהם. מכיוון שבמחלות נוירו-דגנרטיביות רבות, כגון אלצהיימר, פרקינסון וכמובן ALS ישנה בעיה של קיפול לא נכון של חלבונים, אסטרטגיה אחת היא לשפעל את חלבוני השפרון, ובכך למנוע את התפתחות המחלה. מחקר קליני בשלבים II/III מגייס חולים בעלי הגן הפגום SOD1.

ALSTDI-00846 הוא נוגדן החוסם רצפטור של תאי T במערכת החיסון הנקרא CD40L. מחקרים בחיות מודל הראו תוצאות מעודדות בעיכוב המחלה. בנוסף, הנוגדן כבר נמצא בניסויים קליניים למחלות נוספות, דבר שיכול לקצר את לוח הזמנים לניסויים בעבור חולי ALS.

KNS-760704 של חברת Knopp היא מולקולה האמורה לשפר את פעילות המיטוכונדריה, שהיא למעשה בית החרושת לאנרגיה של תאי גופנו. מחקרים רבים מראים פגיעה במיטוכונדריה ב-ALS ומכאן הרציונל לטיפול זה. שלב II של הניסויים הקליניים הסתיים לאחרונה ומצפים לשלב III בקרוב.

ISIS 333611 של חברת ISIS משתמשת בטכנולוגיה חדשנית (antisense oligo) להשתיק את הגן SOD1 שהינו פגום באופן גנטי אצל מקצת מחולי ה-ALS. תוצאות משלב I צפויות ב 2011.

מידע נוסף על ניסויים קליניים אפשר למצוא באתרים הבאים:

www.clinicaltrials.org

www.alzforum.org

www.alsa.org

וכמובן באתר העמותה: מחקרים קליניים

נכתב ע"י עמית ברזון [email protected]

"קשה- זאת אומרת אפשר" ז. ז'בוטינסקי

הקדמה

הפוטנציאל הרב של תאי גזע הוא אחד הנושאים החמים ביותר בעולם הרפואה ובמחקר הביולוגי כיום. באופן עקרוני שימוש בתאי גזע יוכל לשמש בעתיד כטיפול במגוון רחב ביותר של מחלות חשוכות מרפא, ביניהן גם amyotrophic lateral sclerosis) A.L.S). אולם, קיימים עדיין מכשולים רבים לפני שאפשרות זו תהפוך למציאות ולפיכך הטיפול הקליני במחלות של מערכת העצבים באמצעות תאי גזע הינו יעד רחוק. מכשולים אלו כוללים הן בעיות טכניות והן קשיים אתיים. בחודשים האחרונים אירעו מספר פריצות דרך מדעיות ופוליטיות שעשויים לסייע לפריצת דרך במחקר בתאי הגזע. בין השאר אישרה רשות ה- FDA האמריקאית ניסוי קליני ראשון בעולם בתאי גזע עובריים בטיפול בשיתוק הנגרם מטראומה לחוט השדרה. בנוסף, הודיע הנשיא האמריקאי החדש, ברק אובמה , כי יבטל את המגבלות שהטיל ממשל בוש על השימוש בתאי גזע לצורך מחקר. כמו כן פורסם בעיתון היוקרתי Science , מחקר שבו יצרו תאי גזע מחולת A.L.S והשתמשו בהם לצורך יצירת תאי עצב מוטוריים שישמשו כמודל למחלה ואולי בעתיד כאופציה טיפולית. האירועים העדכניים הללו מספקים מקום לאופטימיות זהירה ולתקווה.

במאמר זה אתאר מהם תאי גזע, מהן האסטרטגיות לשימוש בהם לצורך טיפול ב- A.L.S , מהן הסכנות בשימוש בתאי גזע וכיצד הם יכולים לשמש לצורך מחקר בסיסי והבנת המחלה.

מהם תאי הגזע?

תאי גזע(stem cells) נחלקים למספר סוגים. ראשית נהוג לחלקם לתאי גזע עובריים ותאי גזע בוגרים. תאי גזע עובריים קיימים במצב עוברי מוקדם, בבני אדם למשל הם נמצאים בעובר כארבע עד חמישה ימים לאחר ההפריה. בזמן זה העובר נקרא בלסטוציסט (blastocyst) והוא מכיל בסך הכול בין 70 ל 100- תאים. ניתן להפיק את תאי הגזע מן העובר בשלב הזה ולגדלם במעבדה. תאי הגזע העובריים הללו מאופיינים בתכונות מדהימות – הם מסוגלים להמשיך להתחלק לנצח ובנוסף, בהינתן התנאים המתאימים, הם יכולים להתמיין לכל אחד ממאות סוגי התאים השונים המרכיבים את גופינו.

הסוג השני של תאי גזע הם תאי גזע בוגרים כלומר הם קיימים לאחר שלב ההתפתחות העוברית. לדוגמא, תאי גזע טבוריים מופקים מחבל הטבור מייד לאחר הלידה והם בעלי פוטנציאל רחב להתמיינות לסוגי תאים שונים. לעומתם קיימים גם תאי גזע ברקמות השונות לדוגמא תאי גזע נוירונליים (כלומר תאי גזע של תאי העצב המרכיבים את מערכת העצבים) ותאי גזע רבים נוספים דוגמת תאי גזע המטופואטים (תאי גזע של הדם), של השריר, של העור וכו'. תאים אלו הם בעלי פוטנציאל התמיינות צר יותר והם מסוגלים ליצור רק תאים מסוג מסוים דוגמת תאי עצב, דם, שריר וכו'.

השימוש בתאי גזע בוגרים חוסך את הסוגיות האתיות הקשות שיש לשימוש בתאי גזע עובריים. כאמור, כדי להפיק תאי גזע עובריים יש צורך בהרג של עובר. אומנם, בתהליך של הפריה חוץ גופית (IVF) המשמש זוגות עם בעיות פוריות, יש יצירה של עוברים עודפים שלא יתפתחו לוולד וניתן באופן עקרוני להשתמש בהם. אולם, אנשים רבים מתנגדים לכך. כמו כן יש התנגדות מכיוון שהשימוש בתאי גזע עובריים עלול להוות 'מדרון חלקלק' ועלול לשמש בסופו של דבר לתהליך של שיבוט, כלומר יצירת בני אדם זהים גנטית.

יתרון נוסף של שימוש בתאי גזע בוגרים הוא ששימוש בתאים המופקים מהחולה עצמו יחסכו את ההיבט של דחיית השתל על ידי מערכת החיסון ויפשטו את התהליך. לכן, השימוש בתאי גזע בוגרים מהווה אופציה אטרקטיבית הן מבחינה אתית והן מבחינה טכנית. בשנים האחרונות אירעה פריצת דרך מדעית חשובה בתחום של תאי הגזע. בשנת 2006 גילו שני חוקרים יפנים ממצא מדהים. הם מצאו כי ניתן לקחת תאים מתוך דגימת עור פשוטה (תאים פיברובלסטים שהם תאי רקמת חיבור) ולהפוך אותם, באמצעות הכנסה של 4 גנים בלבד, לתאים הדומים לתאי גזע עובריים – תאים שהם בעלי יכולת התמיינות למספר רב מאד של תאים. תאים אלו מכונים induced pluripotent stem cells או בקיצור .iPS תגלית זאת מאפשרת באופן תיאורטי לקחת תאים מחולה, להפוך אותם לתאי גזע, למיין אותם לסוג התאים הרצוי במעבדה ואז להשתיל אותם בחזרה לחולה, עם או בלי התערבות נוספת באותם תאים, לדוגמא ביטול המוטאציה הגורמת למחלה.

תאי גזע לטיפול ב- A.L.S

ישנן שתי אסטרטגיות לשימוש בתאי גזע לצורך טיפול ב- A.L.S . האופציה הראשונה היא שתאי גזע ימוינו תחילה לתאי עצב מוטוריים, דוגמת אלה הנפגעים במחלה, ואז יושתלו בחוט השדרה ובמח. הכוונה היא שתאים אלה יחליפו את תאי העצב הפגועים ויחזירו את הפעילות המוטורית. תסריט זה הינו אופטימי ביותר מכיוון שהתאים המושתלים הן במח והן בעמוד השדרה יצטרכו ליצור ביניהם את הקשרים הנכונים, ותאי חוט השדרה יצטרכו לשלוח שלוחה עד לשריר הנכון, מרחק שיכול להגיע למטר ויותר באדם בוגר. למרות זאת, זוהי מטרה שיש לשאוף אליה על מנת שניתן יהיה להחזיר את תפקוד השרירים הללו לחולים שכבר איבדו תפקודים מסוימים.

אופציה שנייה היא שימוש בתאי הגזע על מנת למיין אותם לתאי תמיכה של מערכת העצבים המרכזית. תאי תמיכה אלו נקראים באופן כללי תאי גליה ויש להם תפקידי תמיכה מגוונים. תאים אלו ישמשו לצורך הפרשת פקטורים המעודדים את תאי העצב לצמוח ולשלוח את שלוחותיהם אל עבר השריר. עובדה נוספת המעודדת גישה זו היא שנמצא שתאי גליה מסוג אסטרוציטים מפרישים במחלה חומרים הרעילים לתאי העצב. לכן אם נוכל להחליף את האסטרוציטים החולים בבריאים שלא מפרישים את אותם חומרים רעילים, נשפר את יכולת תאי העצב לשרוד.

מחקרים בחיות מודל למחלת A.L.S או במצבים דומים של נזק בחוט השדרה הראו תוצאות חיוביות בשתי השיטות, אולם המעבר מטיפול בחיית מעבדה לניסוי קליני הוא סבוך וקשה. לעומת שיטות אלו, אשר הניסיון הקליני בהם בבני אדם הוא כאמור מועט, ישנו ניסיון רב ביותר בשימוש בתאי גזע המטופואטים המושתלים לאחר טיפולים כנגד סרטן הדם. במאמר עדכני מכתב העת Neurology השתילו בשישה חולי A.L.S תאי גזע המטופואטים שהופקו מתורמים מתוך כוונה להשפיע על התגובה הדלקתית בחוט השדרה של החולים. החולים טופלו במידה והתפתחה בהם תגובת 'שתל נגד המאכסן' (GVHD). למרות שההשתלה הייתה מוצלחת ברוב המקרים ולמרות שתאי התורמים הגיעו לאתרי המטרה בחוט השדרה, לא הייתה כל תועלת מבחינת התקדמות המחלה, והחולים התדרדרו בקצב דומה לאנשים לא מטופלים. תוצאה זו איננה מפתיעה לאחר שתוצאות דומות התקבלו בעכברי מודל למחלה ובניסוי דומה בחולי טרשת נפוצה. למרות תוצאה מאכזבת זו, העובדה שהתאים שהוזרקו למערכת הדם הפריפרית הצליחו להגיע למערכת העצבים מעודדת, וייתכן שלאחר שנטפל בתאים ונגרום להם להפריש יותר חומרי תמיכה לתאי העצב המוטוריים, באמצעים גנטיים או אחרים, נקבל תוצאה חיובית יותר.

תאי גזע במחקר A.L.S

בנוסף לשימושים האפשריים של תאי גזע בטיפולים קליניים יש לתאים אלה חשיבות רבה במחקר הבסיסי המיועד להבין את המחלה ואת הגורמים לה. כאשר חוקרים מחלה מסוימת יש צורך במודלים שבהם נוכל להשתמש במעבדה, לבצע עליהם מניפולציות שונות ולבדוק את ההשערות שלנו בנוגע לאופציות הטיפוליות. עד לאחרונה הסתכמו המודלים בחיות מעבדה הנושאות מוטאציה בגן SOD1 שהינו אחד הגנים אשר מוטאציה בהם גורמת ל- A.L.S מסוג תורשתי. אבל מודל זה הינו מוגבל ממספר סיבות. ראשית רוב חולי ה- A.L.S לוקים במחלה ספורדית ( sporadic A.L.S ), היינו מחלה שלא עוברת בתורשה באופן ברור.

שנית, מודלים של חיות מעבדה הם חשובים ביותר במחקר אבל פעמים רבות נראה שתרופה מסוימת פועלת על המודל העכברי אבל נכשלת בניסויים קליניים. לכן, ישנה חשיבות למציאת מודלים הנובעים מרקמה אנושית חולה. בדיוק לשם כך חוקרים מאוניברסיטת הרווארד השתמשו בטכניקה שתוארה קודם לכן ( pluripotent ste cells או iPS ) ליצירת תאי גזע מדגימת עור. החוקרים השתמשו בדגימת עור מחולת A.L.S בת 82 . לאחר יצירת תאי הגזע הם הצליחו למיין אותם בתנאי מעבדה לתאי עצב מוטוריים. תאים אלה ישמשו כעת כמודל למחלה. האם ניתן יהיה להשתיל תאים מסוג זה בחזרה לחולים במטרה להחליף את תאי העצב הפגועים? לצורך כך יש ראשית להבין האם התאים שיצרנו במעבדה הינם תקינים או סובלים מאותם הפגמים הקיימים בתאי החולה מלכתחילה. שנית ישנן סכנות רבות בהשתלת תאים אלו בחולים, לדוגמא התפתחות של גידולים סרטניים מסוג טרטומה ( teratoma ) שעלולים להתפתח כתוצאה מתאי הגזע המושתלים.

ניסויים קליניים בתאי גזע עובריים בינואר השנה ( 2009 ) אישרה לראשונה רשות המזון והתרופות האמריקאית (ה FDA) ניסוי קליני שבו ישתמשו בתאי גזע עובריים. בניסוי זה שהוא השלב הראשוני בדרך לאישור תרופה, יטפלו בעשרה אנשים אשר לקו בשיתוק כתוצאה מפציעה בחוט השדרה. הטיפול יכלול הזרקה של תאי גזע אשר מוינו לתאים מסוג אוליגודנדרוציטים . תאים אלו הם אלה היוצרים את החומר המבודד העוטף את שלוחות תאי העצב. כידוע, תאי עצב מתקשרים זה עם זה בצורה חשמלית וכימית ובידוד נכון של הסיגנל החשמלי הכרחי לצורך כך. החברה המבצעת את הניסוי היא חברת Geron מקליפורניה, ארה"ב. ללא ספק, עיני אנשים רבים נשואות אל עבר ניסוי זה בגלל ראשוניותו, ובקשות נוספות לאישור של ניסויים קליניים תוך שימוש בתאי גזע עובריים ונוירונליים, כולל לטיפול ב- A.L.S כבר הוגשו.

לסיכום, שימוש בתאי הגזע השונים לצורך טיפול במחלות נוירודגנרטיביות דוגמת A.L.S הוא בעל פוטנציאל רב, אולם עדיין רב הנסתר על הגלוי ויש דרך ארוכה לפני שניתן יהיה להשתמש בתאים אלו באופן בטוח. מכיוון של- A.L.S אין עדיין טיפול מוצלח, רמת הציפיות מתחום תאי הגזע היאגבוהה ב- A.L.S ובמחלות חשוכות מרפא נוספות. האם תאי הגזע יספקו את הסחורה? כולנו מקווים שכן.

כתב: עמית ברזון, דוקטורנט במכון למדעי החיים, האוניברסיטה העברית בירושלים

חלק חשוב במחקר של מחלת ה- ALS הוא מציאת הגורמים התורשתיים, שיכולים להשפיע על התפתחות המחלה באדם מסוים ולא באחר. מחקר זה מונע מתוך המחשבה שבמידה ונגלה אילו גנים פגומים אצל חולי ALS נוכל לפתח תרופות מדויקות התוקפות את גורם המחלה עצמו ולא תוצאה משנית שלו. כמו ברבות מהמחלות המורכבות ייתכן שגם ALS מושפעת הן מגורמים תורשתיים והן מגורמים סביבתיים אשר אינם ידועים עדיין.

מחלת ה- ALS היא חלק ממשפחה רחבה של מחלות הנקראות מחלות נוירודגנרטיביות, כמו לדוגמא, אלצהיימר, פרקינסון, הנטינגטון, ועוד. מחלות אלו פוגעות, כל אחת בדרכה, במערכת העצבים באדם בוגר וגורמות לניוון של חלקים ספיציפים שלה. למרות שמדובר במחלות שונות ומובדלות, יש מוטיבים רבים המשותפים להן. לדוגמא, בכל המחלות הללו נגרם נזק לתאים המרכיבים את מערכת העצבים, תאי העצב, או בשמם הלועזי נוירונים. כאשר תאים אלה נפגעים, היכולת שלהם לבצע את תהליכי עיבוד המידע והתקשורת שהם מבצעים באופן נורמלי נפגעת, ומכאן נובעים הסימפטומים של המחלות השונות.

במקרה של ALS , תאי העצב שנפגעים הינם תאי עצב מוטוריים. תאים אלו אחראים על העברת הפקודה מהמוח אל השריר שאנו רוצים להזיז. חשוב לציין כי ישנם שני סוגים של תאי עצב מוטוריים: תאים עליונים (upper motor neurons) ותאים תחתונים (lower motor neurons). התאים העליונים נמצאים במוח ושולחים שלוחה אל חוט השדרה ושם הם פוגשים את התאים התחתונים אשר שולחים שלוחה המגיעה עד לשריר. בצורה זו מתבצעת העברת המידע מהמוח אל השריר.

ב- ALS שני סוגי התאים נפגעים, ושלוחותיהם מתקצרות. גורם נוסף המשותף לרבות מהמחלות הנוירודגנרטיביות הוא חלוקת החולים לשתי קבוצות עיקריות מבחינת אופי התורשה של המחלה. בקבוצה הראשונה, המחלה עוברת באופן גנטי ברור בתוך המשפחה, כמו תכונות רבות אחרות כגון צבע עיניים, צבע העור, גובה וכו'. חולים אלו, המהווים כעשרה אחוזים מכלל החולים לוקים ב- Familial A.L.S או בקיצור FALS . הקבוצה השנייה, המהווה את מרבית החולים, נקראת Sporadic A.L.S , או בקיצור SALS , ובהם ALS נראה כמופיע באופן מקרי ואין עדות לכך שהמחלה נגרמת מגורם תורשתי מסוים.

יש נקודה, שחשוב להבהיר בנוגע לתורשה של תכונות כדי להבין את המורכבות של תורשת מחלות. החומר התורשתי שלנו מורכב משני עותקים. עותקים אלו דומים מאוד, אולם ישנם שינויים מסוימים ביניהם ולכן, לכל תכונה יכולות להיות לנו למעשה שתי אפשרויות. אם כן, במקרה שעותק אחד אומר שאמורות להיות לנו עיניים כחולות ועותק שני אומר שאמורות להיות עיניים חומות – מה תהיה התוצאה? בחלק מהתכונות התוצאה תהיה ערבוב בין שתי התכונות ונקבל עיניים ירוקות. בתכונות אחרות אחד הסוגים הינו דומיננטי על השני ו"מנצח" אותו ואז נקבל לדוגמא עיניים חומות. במקרה זה התכונה לעיניים כחולות מכונה "רצסיבית" והתכונה לעיניים חומות מכונה "דומיננטית". בדומה לכך גם מחלות שונות יכולות לעבור באופן דומיננטי או רצסיבי. במקרה של תכונה דומיננטית, לילד שנולד לזוג הורים שאחד מהם חולה יש 50% לפתח את המחלה. לעומת זאת כאשר המחלה מורשת באופן רצסיבי ייתכן כי לילד חולה יהיו שני הורים בריאים, מכיוון ששני ההורים שלו נושאים בנוסף לעותק לא תקין גם עותק תקין ה"מחפה" עליו.

במקרה של מחלת ALS תורשתית (FALS) רוב המקרים הינם דומיננטים. ולכן, במקרה ששני ההורים של אדם חולה היו בריאים עד גיל יחסית מאוחר רוב הסיכויים שהוא/היא לוקים ב- ALS ספוראדי .(SALS)

כאשר מחלה עוברת בתורשה באופן ברור, בין אם באופן דומיננטי או רצסיבי, גנטיקאים יכולים, בשיטות שונות, למצוא את הגן הפגום. ב- ALS ידועים 7 גנים שמוטאציות בהם גורמות למחלה. גנים אלו נקראים , VAPB, Dynactin SOD1, ALS2, SETX ולאחרונה התגלו שניים נוספים:

FUS ו TARBDF . מתוך גנים אלו הידוע והנחקר ביותר הוא גן הנקרא SOD1 . מוטאציות בגן זה אחראיות לכ-רבע מכלל חולי FALS , כלומר, לכ- 2.5% מכלל החולים. למרות האחוז הנמוך, תגליות כגון זו יכולות לשפוך אור רב על התהליכים שנפגמים במחלה, מכיוון שלראשונה הן נותנות לחוקרים נקודת עוגן להסתכל ולבחון את התהליכים שנפגעים במחלה, וכך לכוון אותם למציאת פתרון. לדוגמא, SOD1 הינו חלבון הפועל למניעת נזקים הנגרמים מרדיקלים חופשיים בתא. חומרים אלה הינם הרסניים ביותר וגורמים לנזק חמצוני ו SOD1- הופך אותם לחומר פחות מזיק. מכאן, ברור מדוע כיוון טיפולי אחד הוא נוגדי חמצון (אנטי-אוקסידנטים) הניתנים מתוך מחשבה שנזק חמצוני הוא אחד הגורמים למחלת ה- .ALS אולם, מחקרים הנעשים על עכברים מראים שהמצב מורכב יותר. כאשר חוקרים לקחו עכברים וגרמו לכך שחלבון ה- SOD1 שלהם יהיה לא פעיל לחלוטין, העכברים לא פיתחו מחלה דמוית ALS . לעומת זאת, עכברים שגרמו להם למוטאציה ב- SOD1 , כפי שקיימת בחולים, פיתחו מחלה הדומה מאד ל- ALS , למרות שאותו החלבון היה פעיל במידה זהה לחלבון ה"רגיל". מכאן אפשר להבין, שייתכן שאין זו הפרעה לתפקודו הרגיל של SOD1 הגורמת למחלה אלא ככל הנראה מדובר על התווספות של פעילות לא תקינה אחרת.

SOD1 מהווה גם דוגמא טובה למורכבות של תהליכי התורשה ב- ALS . בגן הזה התגלו מוטאציות רבות שגורמות למחלה. אחת מהמוטאציות האלה נפוצה ביותר בצפון סקנדינביה (3% מהאוכלוסייה) ושם, כאשר העותק השני של הגן הינו רגיל, לא מתפתחת מחלה. לעומת זאת, אותה מוטאציה בדיוק, כאשר היא נמצאת באנשים מחוץ לצפון סקנדינביה, מובילה להתפתחות של ALS . ההסבר לכך הוא, ככל הנראה, הרקע הגנטי של אותה אוכלוסיה, המגן עליה ממוטאציה זו באופן שעדיין הינו בלתי ידוע. מתוך דוגמא זו אפשר לראות שמוטאציה מסוימת יכולה להיות דומיננטית באוכלוסיה אחת, ורצסיבית בשנייה. מתוך הידע הגנטי אנו מקווים שיצמח טיפול טוב יותר לחולי ALS . בשילוב עם טכניקות חדישות להשתקת גנים שהתגלו בשנים האחרונות, ייתכן ויהיה אפשר לבטל את חלבון SOD1 הבלתי-תקין וכך למנוע את התפתחות המחלה, לפחות בחולי FALS שבהם SOD1 פגום. טכניקות אלה הראו תוצאות יפות בטיפול בעכברי מודל למחלה, אבל המרחק ליצירת תרופה הינו גדול עדיין ויש מספר בעיות שיש להתגבר עליהם לפני ששיטות אלו יוכלו לשמש לטיפול באנשים.